×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
קהלת ג׳תנ״ך
א֣
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים – פתרונו: לכל דבר. (ב) עת ללדת – בשעה שנולד בן לאדם, הוא שמח ומשמח את אחרים, ואילו היה משים אל לבו בשעת משתה ושמחה שבן הנולד לו סופו למות,⁠א לא היהב שמח עליו.⁠ג
עת לטעת – ומנהג בני אדם לשמוח בשעת נטיעה. ואילו שם אל לבו שיבא עת לעקור נטיעה זו, לא היהד שמח עליה.
(ב-ח) וכן כל העתים הללו, פעמים מביא דברים שתחלתן שמחה ואחריתן תוגה, ופעמים מביא דברים שתחלתן תוגה ואחריתן שמחה: עת ללדת ועת למות – הרי דברים שתחילתן שמחה ואחריתן תוגה. עת להרוג ועת לרפוא – הרי דברים שתחילתן תוגה ואחריתן שמחה.⁠ה
וסוף העניין מפרש שהעלים הקב״ה מבריותיו מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ג׳:י״א), שאילו ידע האדם מה שיהיה בסוף, לא היה שמח בשעת שמחה, ולא היה מצטער בשעת אבלו.
(ט) מה יתרון העושה באשר הוא עמל – מקרא זה מוסב על דברים שתחלתן שמחה ואחריתן תוגה. וכה פתרונו: מאחר שסוף הכל לכלייה, והכל למיתה הם עומדין, מה יתרון העושה באשר הוא עמל – פתרונו: תמיה אני: על מה הם שמחים בזמן שהם עמלים בהם, הואיל ויודעין שסופן ליבטל. (יא) אלא, זהו הטעם: את הכל עשה יפה בעתו – פתרונו: כל דבר שאדם עמל בו, בעת שהוא עושה אותו, יפה בעיניו לעשותו: בשעת שמחה – שמחה, בשעת אבלא – אבלא.
גם את העולם נתן בלבם – פתרונו: לפי העולם שהוא רואה בשעת הרווחה, נתן הקב״ה בלב הבריות לשמוח בשעת הרווחה, לבנות בית וליטעו כרם, לשמוח במה שהוא רואה עולם של שמחה.
והעלים מהם, שאינו מחשב בשעת שמחה מה שיהיה בסוף, כמו שמפרש: מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה מראש ועד סוף – מבלי אשר לא ימצא האדם מראש המעשה מה יהיה בסופו, שאילו ראה מראש מה יהיה בסוף, לא היהז שמח.
(יב) ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו – פתרונו: בכל העתים הללו האמורים למעלה, אין בהם יתרון כי אם מה שהוא שמח בשעה קלה, ועושה הנאה לעצמו בחייו. (יג) וגם כל האדם שיאכל ושתה {וגו׳} מתת אלהים היא – פתרונו: זה בלבד שהוא אוכל ושותה ורואה טוב בעמלו נתן לו הקב״ה מכל נכסיו, והשאר יאכלוהו אחרים.
מתת אלהים היא – טַנְטְ לִי אַד דְיְו דוֹנֵיר אַנְיֵיט פְלוּשח בלעז.
(יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם – פתרונו: ידעתי כי כל מה שהקב״ה עושה, שמה שזה עמל אחֵר אוכל.
הוא יהיה לעולם – פתרונו: כך ראוי להיות לעולם.⁠ט
עליו אין להוסיף – שמא יאמר לך אדם: בדין היה שיאריך אדם ימים עד שיאכל וישתה כל עושרו, ולא יאכלו אחרים את יגיעו, לכך נאמר: עליו אין להוסיף.
וממנו אין לגרוע – שיתקצרו מדת ימיו החרוצים לו, שהרי במיעוט ימיו נהנה מיגיעו.
והאלהים עשה שייראו מלפניו – פתרונו: ודבר זה שעשה הקב״ה שמה שזה עמל אחרים אוכלין אותו, כדי שיהיו הבריות יראים מלפניו, שישימו אל ליבם לומר: הלא מעט ימי (איוב י׳:כ׳), אם איני מחלק היום מנכסי לעניים, וקונה מהם חיי העולם הבא, מחר הוא מת ואחרים אוכלים אותם, אבל אילו היו מאריכין ימים, לא היו משימים לב לעשות טובה.
(טו) מה שהיה כבר הוא – פתרונו: מה שאירע כבר,⁠י דבר זה ראו עיניך.
ואשר להיות כבר היה – פתרונו: ממה שכבר היה, אתה יכול ללמודיא את העתיד להיות. ומה היה כבר? בכל דורות שעברו בקש הקב״ה את הנרדפים מיד רודפיהם, וכן להבא: האלהים יבקש את נרדף. לפיכך יזהר אדם שלא יהא מן הרודפים.
(טז) ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפטיב שמה הרשע – פתרונו: מקום שהיו אנשי משפט ואנשי צדק יושבין שם, עברו הם ויושבין במקומם אנשי רשע. וכשראיתי כן: (יז) אמרתי בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים – ראשונים שהיו שם, אף על פי שהיו אנשי משפט ואנשי צדק, אי אפשר שלא חטאו במיעוט, ושפט אותם האלהים וגזר עליהם שיפנו משם, ויבאו רשעים ויגרשום וישבו במקומם. וכן מצינו כשחטאו עשרת השבטים, בא סנחריב והגלם משם, והושיב שמרונים במקומם (מלכים ב י״ז:כ״ד). הרי למדת שהקב״ה גובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים, וכל שכן שסופך תראה שגם את הרשע ישפוט האלהים, כמו שאומר: את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים.
כי עת לכל חפץ – שישפוט האלהים על כליג המעשה שנעשה שם – כשם שבא עת שגלו הצדיקים משם על שחטאו במקצת, כל שכן שסופך שתראהיד עת שיאבדו רשעים משם על שחטאו הרבה.
(יח) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים – על דבר מקצת עון שעשו, ראה הקב״ה לבוררם שיחריבום וישבו במקומם.
ולראות שהם בהמה המה להם – פתרונו: ועוד שיהיו רואים בני אדם ויכירו שאפילו במעשה שלהם הם כבהמה. תוהים כשרואים שהרשע מכתיר את הצדיק, ואינו על חינם. ירמיה אמר: צדיק אתה י״י כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אתך, מדוע דרך רשעים צליחה (ירמיהו י״ב:א׳), וכן חבקוק מתרעם: על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל (חבקוק א׳:ד׳), וסוף שהקב״ה מראה לו שעל חנם צועק.
דבר אחר: ולראות שהם בהמה המה להם – לפיכך עשה הקב״ה דבר זה, שאילו עוברין ובאים אחרים ויושבין תחתיהם,⁠טו אף על פי שהם רשעים מהם, כדי שידעו שהם כבהמה, אפילו במעשה שלהם.
(יט-כ) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה {וגו׳} הכל הולך אל מקום אחד – גם האדם גם הבהמה, הכל שבים אל העפר. (כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה – מה נעשה ממנה, שאינה חוזרת עוד בין הבריות, וכן רוח הבהמה שהיא יורדת למטה לארץ – מה נעשה ממנה. כלומר: על הגוף אני יכול לחפש אחריו, לפי ששב אל העפר, אבל על הרוח, מי יוכל לתור אחריה לידע היאך מנוחתה. (כב) ומאחר שאני רואה שהכל שב אל העפר (קהלת ג׳:כ׳), רואה אני שאין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו – בעודו בחיים, כי הוא חלקו – פתרונו: שמחה ששמח במעשיו, זהו חלקו בלבד מכל עמלו שיש לו, ושאר הכל יירשוהו אחרים.
כי הוא חלקו – טַנְטְ שֵׁין אַד בלעז.
ואם תאמר: עד שהוא שמח במעשיו, יתעצב על שסופו מניח נכסיו לבניו אחריו, ואינו יודע החכם יהיה (קהלת ב׳:י״ט) ויתקיימו בידו, או סכל יהיה ויאבד את הכל.⁠טז תשובה לדבריך: ישמח בעולם שהוא עומד בו, ואל יתעצב במה שיהיה אחריו, כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י לונדון 22413, פראג F6, פריס 162, לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203: ״למיתה״.
ב כן בכ״י פראג F6, פריס 162, לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413 חסר: ״היה״.
ג כן בכ״י לונדון 22413, פראג F6, פריס 162, לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203 נוסף כאן לשון מיותרת: ״אילו זכר עליו שיבוא עתו למות״.
ד כן בכ״י פראג F6, פריס 162, לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413 חסר: ״היה״.
ה כן בכ״י פראג F6 (אלא ששם כתוב ״מרה״ במקום ״תוגה״), ובקיצור בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203, פריס 162, לונדון 7621 הושמט ע״י הדומות: ״עת ללדת ועת למות... ואחריתן שמחה״.
ו כן בכ״י לונדון 22413, פריס 162. בכ״י פרמא 2203: ״ליטע״.
ז כן בכ״י פראג F6. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413 חסרה מלת: ״היה״.
ח כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״טנט לי אד דיאו דוניד איניינטי פלוש״.
ט כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו... להיות לעולם״.
י כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 (במקום ״פתרונו... כבר״): ״את אשר כבר היה״.
יא כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״ללמד״.
יב כן בפסוק ובכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 (כאן וגם להלן ד׳:א׳): ״משפט״.
יג כן בפסוק ובכ״י פראג F6. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״כל״.
יד כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״תראה״.
טו כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״תחתהם״.
טז כן בכ״י לונדון 22413, פריס 162. בכ״י פרמא 2203 חסר: ״יהיה ויאבד את הכל״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×